הפיליפינים בראיה משחקית

עוד חלק הושלם בפאזל הפרטי שלי.

החלק בפינה הימנית העליונה של מסגרת הפאזל - החלק של "הטיול שאחרי צבא", הגיע הזמן שלקראת גיל 40 אסיים את החלק הזה של הפאזל, בתקווה שיש לי עוד הרבה חלקים בפאזל של חיי.

אני עדיין עומדת בהגדרת "משוחררת מהצבא", לא? הרי ברגע שהשתחררתי אני בסטטוס של "אחרי צבא" עד אשר יחליטו על תוקף להגדרה.

רגע לפני גיל 40 מגיעה ההפתעה, קצת מסוכן להפתיע בגיל זה...אבל גיא אוהב סיכונים ומתכנן לנו במשך חצי שנה טיול חלומי לפיליפינים ל-12 יום.

ארזתי את החלומות וההתרגשות במזוודה - אז קדימה, ממריאים!

המשחק שילווה אותנו לאורך כל המסלול הוא "טיסה 501", קלפי המסלול שגיא הכין מבעוד מועד: נתב"ג, מנילה, סאבו, פוארטו פרינססה (לאי פרטי), בורקאי ובחזרה לישראל, כפי שחובה במשחק "טיסה 501" לסיים בארץ.

האמת שהיה משחק שליווה אותנו כבר מהארץ, והוא משחק הזכרון.
גיא השלים את הפינה הימנית העליונה בפאזל שלו כבר מזמן, עם הרבה יותר חלקים שקשורים בטיולים שאחרי צבא ובמיוחד במזרח, גם החלק שלו בפיליפינים כבר הונח שם מזמן ואפילו העלה אבק, הוא לוקח סולם ומתחיל לפשפש באלבומים ומוציא תמונות מהפיליפינים של אז, תמונות שליוו אותנו בחופשה כאשר גיא משחק בנוסף שהוא "מה דומה ומה שונה" והרוב היה שונה ולא רק בגלל שאני הייתי שם במקום החברים שלו...

שלושת הקלפים הראשונים במשחק "טיסה 501" הושלמו בעיקר בטיסות ושינה ואז נשלף הקלף של פוארטו פרינססה - האי הפרטי וכללי המשחק מעט השתנו - לקחנו הפסקה מהכל ולפתע נכנסו לשלווה מדהימה, איפשרנו ליתר השחקנים להשיג אותנו, לרוץ, להספיק ואנחנו באתנחתא מתהפכים מהבטן לגב, מהגב לבטן, שטים לשום מקום בקיאק, מחפשים את נמו ואלמוגים בשנורקלינג ובעיקר נהנים מנוף של ים טורקיז ושקט אינסופי.
אחרי ארבעה ימים של שלווה ורוגע ייחודיים,
המסקנה שלי, שלווה זה דבר קסום אבל גם לזה יש גבול, אז יאללה חוזרים לשחק וממשיכים ליעד הבא, הקלף של "בורקאי" הוא ההפך הגמור מהימים האחרונים, מגיעים לאי עם אנרגיות מטורפות, חופים מדהימים ביופיים, תנועת אנשים ותנועת אופנועים וטרי-סייקלים.


כל מי שמסתכל על הכבישים רואה עומס לא נורמלי של רכבים ואני ראיתי את המשחק "שעת שיא" (RUSH HOUR) ונדמה שהפיליפינים שנוהגים הם שחקנים במשחק, יש לומר שחקנים מצטיינים, אפילו ברגעים אלו של כתיבה ושיחזור המתרחש על הכבישים שם לא ברור לי איך טרי סייקלים יוצאים לעקיפה וכשמגיע טרי סייקל אחר מולם הם מצליחים לחזור לנתיב שלהם ולהכנס בלי שום צפצוף ובלי שום קללה שנזרקת לאויר.

וכמובן שהמשחק טאקי יכול להשתלב בכל מקום והגיע הזמן לשלוף את הקלף "שינוי צבע" התחלנו בשינוי צבע לאדום...קצת נשרפנו מתוך כבוד לאלמוגים שהתברר לנו שקרם ההגנה שהבאנו מארץ מכיל חומר שפוגע בהם, מרחנו קרם הגנה מיוחד ששומר על האלמוגים אבל הסתבר לנו שעלינו לא כל כך שמר... וסיימנו יום של שנורקלינג בגוון שונה ממנו התחלנו את היום.
עד מהרה האדום התבהר, התרחקנו מהאלמוגים והתקרבנו לקרם ההגנה שבאמת מגן ושינינו צבע ל...חום.

קשה לתאר במילים את החוויה, האנרגיות והנופים עוצרי הנשימה, אבל מעל הכל התעלו המפגשים עם הילדים הפיליפינים שמבלי לדבר שידרו במבט אחד כל כך הרבה פשטות, תמימות, חמלה, שאיפה וחלומות.

לעצור ולהתבונן באותם הילדים משחקים ולא משתעממים, למרות שאין להם שום משחק "אמיתי" מסביבם, פשוט יוצרים בעצמם משחקים ממה שיש כמו ענפים, קוקוסים, אבנים, חול, סלעים, ים...
אפשר לרחם עליהם שיש להם ילדות עניה ושאין להם כלום, אפשר להסתכל עליהם מזוית אחרת ולהבין שלהם יש ילדות אמיתית מלאה ביצירתיות, יצירה, פשטות, תעוזה, פרקטיות, סקרנות ועוד ערכים שאנחנו נלחמים בשיניים כדי להוציא מילדנו,  עם זאת חבל שאין לכך המשכיות ובבגרותם העוני משתלט ומפנה אותם לכיוונים אחרים - אני ראיתי משאב אנושי וטבעי והלוואי וספגתי מספיק ממנו כדי לשלב אותו בחזון שלי להמשך הדרך.

הגיע הרגע לשלוף את קלף הטאקי "משנה כיוון" ולחזור לארץ, בכל זאת חשוב לעמוד בכללי המשחק "טיסה 501" ולסיים את המסלול בישראל.
אורזת את כל הרגעים המדהימים, התובנות והחלומות החדשים לתוך המזוודה ומסתכלת במבט לאחור בתחושת סיפוק שחוויתי עולמות שונים ומגוונים בתוך 12 יום וחוזרת לשגרה עם זוויות ראיה חדשות.

 

והנה אני כאן, אחרי שסיימתי לשחק בפיליפינים וממשיכה לשחק מכאן וכל החוויות הופכות גם הן למשחק זכרון קסום, הולכת לחפש את החלק הבא בפאזל שלי - נתראה בפוסט הבא!

מוזמנים לדף העסקי של נוגיקה ולהנות מקצת תמונות של ה החוויה בפיליפינים ועל הדרך לפרגן בלייק.

https://www.facebook.com/NogicaPage/

 

 

 

 

 

 

אין תגובות כרגע.

כתיבת תגובה