משחקי קופסא ומשחקי מסך – תכנית שילוב

משחקי מסך או משחקי קופסא? האם ניתן לשלב בין השניים? האם אפשר להגיע לנקודת איזון בימינו? 

זו רק אני? או שגם לכם יצא לחשוב לעיתים תכופות "עד כמה חבל שהילד/ה שלך לא חווה את הילדות כפי שאנו חווינו:" משחקים בשכונה עם החבר'ה, לשחק קלאס, חמש אבנים, טאקי, מונופול... את כל המשחקים שלנו מחליפים הטאבלט, הסלולר, המחשב (מעתה ראו ערך "משחקי מסך") – זה בסדר, טכנולוגיה היא חלק בלתי נפרד מהמציאות אבל החמור הוא שפלטפורמה זו מחליפה את האינטרקציה החברתית, התקשורת ומיומנויות בינאישיות חשובות נוספות.
untitled-design6

עוד שהטכנולוגיה היתה בחיתוליה אלברט איינשטיין ציין ש"כיום ברור להחריד שהטכנולוגיה שלנו עלתה על כושרנו לאנושיות."  ואין ספק שמאז הטכנולוגיה צברה תאוצה ואיתה הדעיכה בכושרנו לאנושיות.

האם למנוע מילדנו את השימוש במשחקי המסך למיניהם? האם לאפשר לילד נגישות בלתי מוגבלת למשחקי המסך? האם? האם? והאם? נדמה שחלק בלתי נפרד מלהיות הורה כולל את היכולת להתחבט ולהתלבט בלי סוף ב"מה הדבר הנכון ביותר עבור ילדינו..."  ועד שכבר מחליטים אז מתחילים רגשות האשמה.

קל ופשוט לתת לילד מסך ולקבל בתמורה שקט – בעיניי זה שקט רגעי, אין ספק שילדי הדור של היום יכולים ללמד אותנו על טכנולוגיה ומדהימים ביכולת שלהם להבין ולתפעל מכשירים אלקטרוניים – אל תתנו לזה לבלבל אתכם, הם אינם ערים לסכנות שבדרך ולכן גם בעולם הוירטואלי דרושים הדרכה וליווי כפי שאנחנו נוהגים איתם בעולם האמיתי ואף יותר.

אם גם אתם מנסים למצוא את נקודת האיזון בין "המשחקים הקלאסיים" (משחקי קופסא, משחקי חשיבה, משחקי חברה) לבין משחקי המחשב, הקונסולה, הסלולר ו....ו...ו... אז תמשיכו לקרוא, אני מאמינה שיחד נמצא את הדרך הנכונה, כל אחד בדרכו.
האמת  שזו לא בדיוק נקודת איזון אלא יותר נכון טווח איזון שנותן מרחב לנוע בתוך גבולות שאני מקווה שאעזור לכם  לקבוע אותם.

equilibrist-1445763_1280

אשמח אם תקחו עט, עפרון או כל כלי כתיבה שתרצו ותציירו את הציר הבא:

משחקי קופסא ____.__._________משחקי מסך

סמנו על הציר שתי נקודות, האחת  כחולה עבור המצב כיום והשניה ירוקה עבור המצב הרצוי מבחינתכם עבור ילדיכם.

אם כבר מצאתם את נקודת האיזון או שאתם מאמינים שאין צורך בכזו – זה בסדר להפסיק לקרוא פה, אבל אשמח שתשתפו אותי באיך נראה עולם המשחק של ילדיכם.

בתור אמא שתמיד אהבה משחקי ווידאו ומחשב, (האמת, אמא שעדיין אוהבת מאוד גאדג'טים ומשחקי קונסולה)  – אני יכולה לומר שמטריד ומדאיג אותי מאוד שאלו המשחקים שממלאים את רוב זמנם הפנוי של ילדי הדור הנוכחי.
אני מבינה מאוד את המשיכה של הילדים למשחקי המסך (תנסו, זה באמת כיף),  במיוחד שאלו האופציות הזמינות עבורם, אבל אני מרגישה שפה התפקיד שלי לכוון את ילדיי ולחשוף (לא להכריח, אלא לחשוף) אותם למשחקי חברה ולמשחקי קופסא – נכון שהיום שצריך להשקיע על מנת לגרום להם להתחבר למשחקים כאלו, בפוסט אחר אשתף ברעיונות שלי "כיצד לעודד ילדים לשחק במשחקי קופסה" .

אני מזמינה אתכם לעצור רגע ולחשוב איך ילדכם מבלה בסיטואציות הבאות:
מפגש משפחתי, נסיעה באוטו/אוטובוס/רכבת, מפגש עם חבר/ים.
אם התשובה לפחות באחת הסיטואציות קשורה במסך כלשהוא (טאבלט, סלולרי, מחשב, X – BOX...), אז בטוח שהרווחתם שקט – אבל תחשבו בכנות כמה דברים הילד שלכם הפסיד בזמן שראשו היה במסך.

ההתפכחות שלי היתה בעוד שבנותיי היו ממש קטנות, כשבמפגש משפחתי מורחב שכלל הרבה ילדים בגילאי 6-12,  הזכרון שנחקק לי מהערב הזה הוא ההתקבצות של הילדים סביב המכשירים הסלולריים של הוריהם, שום שיחה או משחק לא התקיימו בין הילדים, אני מודה שאז היה לי קל למתוח ביקורת על הסיטואציה כי בנותיי עדיין לא הביעו עניין בסלולר והיה לי נדמה שזה עוד רחוק ממני (אז לא ידעתי עד כמה זה קרוב ומחכה לי מעבר לפינה...), אבל זה עזר לי לגבש דעה בעניין מקומם של משחקי המסך בחיי בנותיי והחשיפה למשחקי חשיבה וקופסא.

לפני הכל חשוב שנכיר בעובדה שאנחנו חיים בעולם גלובלי וטכנולוגי על כל יתרונותיו וחסרונותיו, כשהמקום שלנו כהורים הוא לעזור לילדינו לנווט ולתת להם כלים ומיומנויות שיעזרו להם לבחור, לבחון ולהחליט בצורה מושכלת ונבונה גם בעולם הוירטואלי וגם בעולם האמיתי ולדעת את ההבדל בין העולמות הללו.

social-media-1701805_1280

בכל תחומי החיים אני נגד קיצוניות ובכל הקשור לחינוך זה אחד הקווים המנחים שלי, מחקרים רבים מראים שלאסור על הילד משהו רק מעורר אצלו רצון מוגבר יותר לדבר "האסור", לכן אציג את ההמלצות שלי לצד הקשיים ביישומן על מנת להגיע לטווח האיזון:

1.         לקבל שהילדות של ילדינו היא עכשיו ולא לפני 20,30,40 שנה, בואו נשאיר מאחורינו את זכרונות משחקי הילדות שלנו ונתחיל להסתכל מהעיניים של הילד.

"תנו לילדיכם את אהבתכם,
אך לא את מחשבותיכם.

כי החיים פניהם קדימה ולא לאחור,
והם לא יתרפקו על האתמול".  חליל ג'ובראן
הקושי הוא להתנתק מחוויות שהיו לנו, במקום להתעלם מהם אפשר לספר לילדינו מה אהבנו לשחק – הם סקרנים ומתעניינים בסיפור – אל לנו להתבלבל, ההתעניינות שלהם אינה משמעותה שהם רוצים לחיות את ילדותנו.

אם באמת הצלחתם להשאיר מאחור את הציפיה שילדיכם יחוו את הילדות כפי שאתם חוויתם – אפשר להתקדם.

2.  למצוא את היתרונות שבמשחקי המסך-יש לא מעט, תביטו במשך דקה על כף היד והעיניים של ילדכם בזמן משחק ותגלו: מהירות תגובה, קואורדינציה וקשר עין יד ברמה שמשחקי קופסא אינם יכולים לספק לו.
במגרש המשחקים הפרטי שלי, בתי הבכורה נחשפה לעולם הריקוד בזכות ה-X-BOX  למדה תנועות ריקוד מתקדמות ומורכבות מתוך המשחק וגם מגוון של סגנונות ריקוד.
יתרון נוסף שאני מוצאת במשחקי המסך שאף יכול לסייע בניתוק הילד ממשחקים אלו (נשמע הזוי, אבל זה אפשרי) השתמשו במאגר המגוון של המשחקים שמוצע דרך האפליקציות על מנת להבין מהם סוגי המשחק אותם הילד אוהב ולמקד את משחקי הקופסא שמציעים לו לסוג זה ובכך להגדיל את הסיכוי שישחק ויחבב גם משחקי קופסא.
נסו להוריד לסלולר/לטאבלט מספר משחקים מסוגים שונים: למידה, זכרון, תחרותי (שיש ניקוד ומסכי התקדמות), חשיבה כגון: סודוקו...., "מלחמה", אסטרטגיה.... ושימו לב שיש לילדים נטייה לסוגים מסוימים – נסו להציע להם משחקי קופסא מאותו הסוג.אם על הציר שציירתם נקודת השאיפה שלכם היתה רחוקה ממשחקי המסך, אני מקווה שאפשר לקרב אותה מעט,  והגיע הזמן לעבור לשלב הבא ולפנות למשחקי המסך מקום בחיי ילדינו בצורה מושכלת, גם אם אתם מאלו שמשחקי המסך הם חלק בלתי נפרד מחיי ילדיכם אני מקווה שהשלב הבא יעזור לכם ליצור טווח איזון נכון בעולם המשחקים עבורכם ועבור ילדיכם.

3.  לקבוע כללים בסיסיים בנוגע לשימוש במשחקי המסך למיניהם וזה בסדר לקבוע גם 'יוצא מן הכלל' לכל כלל:
אחד מכללי הבית במגרש המשחקים הפרטי שלי הוא: שמזמינים חברים, משחקי המסך הם מחוץ למשחק, – זה לא פשוט, כי לעיתים החבר הוא שמבקש את הטאבלט, הסלולר וכו... ופה נכנס ה'יוצא מן הכלל' שבו אני מאפשרת לשחק ב-X-BOX רק במשחק שהוא משותף ואפשרי לשחק בו יחד.smart-watch-821559_1280.

כלל נוסף, תחימת הזמן למשחק מסך ותוך כדי להתריע כמה זמן נותר, לרוב בשלב זה, כשמתקרבים לסיום הזמן מגלים את יכולת המשא ומתן המדהימה של הילדים: "רק עוד חמש דקות ובפעם הבאה תורידי לי מהזמן", "אבל עד שהמשחק עלה עברו כמה דקות, אז תוסיפי עכשיו" – גם פה אני ממליצה למנף את הרגע ולא מיד לשלול את הבקשה אלא להתמקח איתו  או לבקש שיסביר למה מגיעה לו הארכה -  זה מעניין לשמוע אותם מתבטאים ופה נכנס ה'יוצא מן כלל' של כלל זה, אם ההסבר של הילד הגיוני אפשרו להתגמש ולתת לו הארכה.
עצה : הפעילו טיימר בסלולרי שמציין את סיום זמן המסך, ואל תתפתו לבקשת הילד לשחק X פעמים במקום לפי זמן, כי ישנם משחקים אינסופיים.

כשמוסיפים 'יוצא מן הכלל' לכל כלל, זה מתקבל אצל הילד ביתר הבנה ומעורר פחות התנגדויות ויותר פתיחות וקבלה של הכלל שנקבע ומאפשר גם לנו חריגה מבלי "לשבור" את הכלל , כי האמת שגם לנו לא תמיד מתאים למלא הכלל.
עכשיו, אחרי שנתנו ביטוי ומקום למשחקי המסך אפשר להמשיך לשלב הבא.

4.  ציירו שוב את הציר ואחרי שחשבתם עם עצמכם על שלושת השלבים ציינו את המצב הנוכחי (שעדין זהה לציר הראשוני) ונקודת שאיפה, שיתכן והשתנתה מהציר הראשוני - זהו טווח האיזון הנוכחי כאשר השאיפה היא להיות יותר קרובים לנקודת השאיפה.
כעבור חודש תציירו שוב את הציר: האם המרחק בין הנקודות קטן? האם נקודת המצב הנוכחי השתנתה?

לא משנה הדרך שבה בחרתם, פשוט תתמידו בה – ילד מזהה מהר מאוד זגזוגים.

לא לצפות לתוצאות מיידיות, נהפוך הוא בהתחלה תתקלו בקושי רב בהטמעת ההרגלים, לכן חשוב לקבוע מספר כללים בסיסיים ולדבוק בהם – זה משתלם!!!

גם במגרש המשחקים הפרטי שלי היו הרבה רגעים קשים שכללו בכי וכעס מצד בנותיי, היו פה ושם בדרך ניצנים של בחירה חופשית שלהן במשחק קופסא למרות שכל משחקי המסך קיימים בבית ולאט, לאט המצוי התקרב לרצוי -  בשאיפה שהשילוב הרצוי מבחינתי בין משחקי הקופסא לבין משחקי המסך יהפוך להרגל.

אין תגובות כרגע.

כתיבת תגובה